קיימות דרכים רבות למנוע שריפה, אך גם לאחר שפרצה, ניתן למנוע את התפשטותה ברחבי המבנה על ידי חומרים מעכבי בעירה. יעילותם של חומרים אלה גבוהה במיוחד, ומסיבה זו נעשה בהם שימוש תכוף בכל מבנה משרדים, אולם אירועים, מסעדה או מבנה ציבורי. למעשה, ללא מיגון בחומרים מעכבי בעירה או ללא שימוש בחומרים עמידים בפני אש, לא יתקבל אישור מכבי אש לפתיחת מבנה או אכלוסו.
בתכנון חללים ציבוריים המהנדס או הקבלן כבר יודעים מראש שעליהם להתייעץ עם מהנדס בטיחות אש בכל הקשור לחומרים מעכבי בעירה. אך מה ניתן לעשות במבנים ישנים יותר בני כמה עשרות שנים? במקרים כאלה יש לבצע התאמות רבות לווילונות, שטיחים או תקרות אקוסטיות ולהחליף אותם בחומרים זהים שאינם מתלקחים. אפשרות אחרת היא, כמובן, לצפות את הקיים במגוון חומרים מעכבי בעירה הקיימים בשוק.
שימוש בחומרים מעכבי בעירה
תקנות התכנון והבנייה בישראל מחייבות מבני עץ, תשתיות עץ, פרגולות, ציפויי קירות, שטיחים, בדים ורכיבי פלסטיק להתמגן בחומרים מעכבי בעירה לפי תקן ישראלי 921. חומרים אלה קיימים גם במטפי כיבוי אש, וניתן ליישם אותם באמצעות צביעה, הספגה או ריסוס.
מעכבי בעירה מצוינים למצבים בהם מעוניינים להפוך חומרים שאינם עמידים לכאלה המוגנים נגד אש בהתאם לתקן. כך למשל, ניתן לרסס או לצבוע לוח עץ בחומר מעכב בעירה ולהביאו לדרגת עמידות 5 (בדומה לברזל). עם זאת, חומרים בעלי כושר ספיגה נמוך לא יתאימו לציפוי של מעכב בעירה, לכן יש לבדוק מראש את סוג המוצר עליו מיישמים את החומר. בנוסף, שימוש בתנאי חוץ עלול לפגום לאורך זמן ביעילות מעכב הבעירה כתוצאה מחשיפה לטל או לגשם.
תעלות וקירות עמידים בפני אש
בהתאם לדרישות רשות הכבאות קיימת חובת מיגון בפני אש בתעלות חשמל וצנרות במבנים גבוהים. דרישות אל נובעות כתוצאה ממיקומם של ארונות החשמל אחד מתחת לשני בכל קומה. במקרה של שריפה האש עלולה להתפשט במהירות, להגיע לארונות החשמל הסמוכים ומשם להתפשט לכל קומה. כדי למנוע את האסון, מחויבים מהנדסים וקבלנים לכלול בתכנון ובבנייה שימוש בתעלות חשמל, מיזוג ותקשורת המוגנות בפני אש.
ומה עם הקירות הפנימיים בתוך המבנה? גם להם יש חשיבות מכרעת במניעת התפשטות שריפה. כאן לא תספיק התזה פאסיבית של חומרים מעכבי בעירה, אלא תכנון יסודי ובנייה מקצועית מחומרים חסיני אש בהתאם לחוק ולתקן. כדי ליצור קירות חסיני אש משתמשים בבלוקים מיוחדים שצופו בחומר מעכב בעירה, או בלוחות גבס ורוד המצופים בחומר שאינו נשרף או מתלקח. השימוש הנפוץ ביותר בקירות אלו הוא באזורים המוגדרים כ"רגישים", למשל בין אולם שמחות לבין מחסן או מטבח.
אם חלילה תפרוץ שריפה, יצליחו הקירות העמידים לבודד את האש בתוך חלל סגור, למנוע את התפשטותה לעבר החללים הסמוכים – ובכך להפחית את הסיכוי לאסון גדול יותר.
מאמר זה נכתב באדיבות אליהו עמדי